רועי קליינר משחזר את ליל התקיפה

אימה על גדות הירקון: רועי קליינר משחזר את התקיפה האכזרית
לפני חודש וחצי "בן של פוליטיקאי לשעבר נדקר בפארק הירקון". השבוע רועי קליינר, בנו של חבר הכנסת לשעבר מיכאל קליינר, חושף את הזוועה. הטיול עם החברים, המפגש עם השיכורים, המכות, אובדן ההכרה והפציעה הקשה. מיוחד לזמן תל אביב

רועי קליינר, תלמיד כיתה י"ב בתיכון חדש, לא העלה על דעתו שערב מהנה של צפייה בסרטים וטוסט נקניק ב"סודוך" עם חבריו הטובים ייגמר באשפוז של כמה ימים ובשברים בארובת העין, בשיניים ובאף. הסיבה: סתם. באמת סתם.

זה קרה ב-3:00 לפנות בוקר, בלילה שבין יום חמישי לשישי, לפני חודש וחצי. קליינר ושני חבריו היו בדרכם הביתה. ברחוב אוסישקין, סמוך לפארק הירקון, הם פגשו חבורה של חמישה בני נוער כבני עשרים.

הנערים, שהיו שתויים מאוד, ביקשו מקליינר וחבריו סיגריה. הם ענו כי אינם מעשנים והמשיכו בדרכם. אלא שבמהרה התברר כי הנערים השתויים רודפים אחריהם, ולאחר כמה רגעים של מעקב שאל אחד מהם "מי אמר בן זונה?"

קליינר, בנו של חבר הכנסת וחבר מועצת עיריית תל אביב לשעבר מיכאל קליינר, ניסה לפתור את אי-ההבנה בצורה דיפלומטית, ולהסביר להם שאף אחד מהם לא באמת קילל, אך לפני שהספיק לסיים את המשפט הוא מצא את עצמו נתון למתקפה אלימה כשהוא שוכב על הארץ ומחכה שיעבור זעם.

"אחד מהם נתן לי מכה מאחורה", משחזר קליינר את ליל האימה. "כשהסתובבתי אליו אחד אחר פגע לי עם בקבוק וודקה בפנים. נשכבתי על הרצפה, והם בעטו בי ודרכו עליי. את החלק הזה אני לא כל כך זוכר, אני משער שזה נמשך משהו כמו דקה או שתיים".

מה הרגשת באותם הרגעים? פחדת שהם יהרגו אותך?
"ממש לא היה לי פחד למות. בכלל לא חשבתי על תוצאות והשלכות. הייתי בסוג של הלם כי פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה, אף פעם לא הלכתי מכות ברצינות.

כשקיבלתי את הבקבוק לפנים נהיה לי סוויץ' בראש של 'יש כאן משהו רציני'. נשכבתי על הרצפה כדי שזה ייפסק. לא היה לי רעיון מה לעשות, פשוט חיכיתי שזה ייגמר. לחברים שלי לא היה מה לעשות כי הנערים החזיקו אותם, לאחד מהם הם גם נתנו אגרופים".

למה אתה חושב שהם פגעו בעיקר בך?
"אחרי שהם שאלו 'מי אמר בן זונה', אני, כדרך הטבע שלי באתי לעברם, ניסיתי להרגיע אותם, לבקש סליחה ולהסביר שלא אמרנו שום דבר. אני מאמין בטבע האדם, אבל הם כנראה לא היו במצב לקלוט, הם היו שיכורים מאוד".

בבדיקה שערכה המשטרה לפני כשבועיים נתגלו טביעות אצבע על גבי שבר בקבוק שנמצא בזירת הפשע, וכמה שעות לאחר מכן נעצר החשוד שטביעות האצבעות שייכות לו.

מלבד זה, הובילה החקירה למעצרם של שני חשודים נוספים, והם הודו בביצוע העברה. לאחר כמה ימים הוגש נגד אחד התוקפים כתב אישום, ובימים אלה השניים האחרים מחכים בבית המעצר אבו כביר להגשת כתב אישום נגדם.

"אני לא מפחד"

למרות כל מה שעבר עליו – התקיפה, האשפוז והטיפולים הרפואיים (לפניו עוד ניתוח בארובת העין וטיפול מתמשך – במשך כל חופשת הקיץ – בשן שנשברה), לא בוקע מתוכו כל כעס.

חבריו התרעמו על בחירתה של המשטרה לגבות ממנו עדות מיד עם הגיעו באמצע הלילה לחדר המיון באיכילוב, אך הוא חושב שהשוטרים ביצעו את עבודתם נאמנה. אבא מיכאל שאל אותו כיצד אינו כועס על תוקפיו, אבל הוא ענה שהוא סומך על רשויות החוק שיענישו אותם כראוי.

"התוקפים לא מרגשים אותי ולא מטרידים אותי", הוא אומר. "הם בסך הכול אנשים שעשו את מה שהם עשו, ואני מקווה שלא אפגוש עוד.
מיכאל קליינר
מיכאל קליינר ראובן קאסטרו

"אין לי כעס עליהם או על ההורים שלהם שכך גידלו אותם. הם סתם בשבילי, שיכורים בלי חינוך מי יודע מה, שיושבים באבו כביר ומשלמים על המעשים שלהם.

"זו ההתמודדות האישית שלי, הם כבר לא מעניינים אותי. גם הבנתי את הצורך של המשטרה לבוא ולגבות עדות באותו הלילה. לא הייתה לי שום בעיה עם זה, אבל יכול להיות שהחברים שלי הרגישו שזה הזמן שלי להתאושש".

את מה שקרה לאחר התקיפה קליינר זוכר באי-בהירות: "לדעתי, איבדתי את ההכרה כי הדבר הבא שאני זוכר הוא שמצאתי את עצמי במיון בבית החולים איכילוב. אני זוכר במעורפל שהגיע שוטר לגבות את העדות, שהייתי כולי מלא דם, שהייתי ממש נפוח, שכאב לי הראש, ובשלב מסוים הקאתי על עצמי. היו שם כמה רגעים קשים מאוד.

"ברגעים הראשונים, גם ברחוב וגם בבית החולים, לא הצלחתי לעכל את מה שקרה. היה לי קשה לחבר את זה לתמונות ולפרצופים, ומאוחר יותר, כשהראו לי את התמונות של החשודים, הם נראו לי פוטנציאליים, אבל לא הייתי בטוח. לא הצלחתי לשים אצבע על מה כל אחד מהם עשה".

עם הגיעו של קליינר לחדר המיון צילם ירדן, אחיו הגדול, סדרת תמונות קשות לצפייה. בתמונות רועי נראה חבול ומוכה עד זוב דם. "עד היום אימא שלי לא יכולה לראות את התמונות האלה. זה קשה ומבהיל מאוד לראות ככה מישהו שאתה אוהב. אימא שלי גם סיפרה לי שישר איך שהיא הגיעה לבית החולים התחלתי לבכות ואמרתי לה שאני מצטער שהבהלתי אותה.

"בזמן השהות בבית החולים (חמישה ימים, ק"ס) ניסיתי להצחיק את כל מי שבא לבקר, ולהראות שאני הכי בסדר. גם לאבא שלי היה לא קל, הוא הופתע מאוד ממה שקרה. הוא גם לא כל כך מבין אותי. הוא אומר לי: 'תכעס עליהם, תשנא אותם', אבל אני לא רוצה להתעסק בזה".

האם מאז המקרה אתה מפחד להסתובב ברחוב?
"אני לא מפחד, אבל זה אחרת. היום אני מודע לזה שבהשתלבות של כמה נסיבות יכול לקרות מה שקרה. זה לא רק באגדות או רק במקומות מסוימים.

"זה יכול לקרות לכל אחד. יש כאלה שאומרים שהברק לא מכה פעמיים, אבל לי יש הרגשה שמשהו קורה מסביבי ואני לא יכול למנוע אותו. אני יוצא החוצה ומסתובב ברחובות, גם בלילה, אבל מסתכל ובודק. משהו בהסתכלות שלי השתנה, אבל אני לא נותן ולא אתן לזה לשנות משהו בחיי היום-יום שלי. כי אני אתאמץ לא לעשות את זה".

חולם להתגייס

בחודש נובמבר יתגייס קליינר, בן 18, לצבא. החלום שלו היה כמעט תמיד לשרת בדובר צה"ל. עכשיו, לאחר מה שקרה ולאחר הערכת הפרופיל המחודשת (שככל הנראה יהיה נמוך יותר), ייתכן שחלומו יתגשם.

אל עולם התקשורת הוא נמשך לא מהיום, כבר שלוש שנים הוא לומד במגמת התקשורת של תיכון חדש, מהן שימש במשך שנתיים עורך המשנה של "חדשות תיכון חדש". לאחר תקיפתו, ובעקבות הפרסומים הסותרים בערוצי התקשורת השונים, החליט רועי להיפטר מהגדרתו התקשורתית "בן של פוליטיקאי", ולכתוב בעיתון בית הספר טור אישי בשמו המלא.

"היה לי חשוב לתת איזה ביטוי למשהו שלי בכל הפרשה הזו", הוא מסביר את פשר החשיפה, "לאחר פרסומים כמו 'בן של פוליטיקאי הסתבך מכיוון שלא רצה לתת סיגריה' ו'מעורבות בקטטה' – שכמובן, לא הייתי מעורב בשום קטטה, פשוט הרביצו לי – היה לי חשוב לכתוב פרטים מדויקים.

"אני יודע שהתמונות קשות לעיכול עבור רוב האנשים, אבל אני לא מסתכל עליהן בקטע רגיש ומפחיד. מלבד זה, יש לי כאן איזו שליחות: אני רוצה שלא יחשבו שמקרים כאלה הם משהו מוזר ונדיר, משהו שקורה כאילו רק בשכונת התקווה. הרי זה היה בצפון תל אביב. אני רוצה שאנשים ידעו באיזו סביבה הם חיים ויפתחו את העיניים. זה קורה בכל מקום".

מקור: http://www.nrg.co.il/Scripts/artPrint/artPrintNew.php?channel=54&channelName=local&ts=14042008120049